<h1>רבינו ירוחם ני"ב חי"ז</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מבוי לפעמים הוא סתום בג' רוחותיו ופתוח ברוח ד' לרשות הרבים ולפעמים הוא מפולש כי אין לו רק ב' רוחות סתומות ומב' ראשיו הפתוחים עובר דרך רשות הרבים כי לעולם רחב המבואות לר"ה פתוחות ורובם אינם כ"כ רחבים כמו רשות הרבים ואין בני רשות הרבים בוקעים והולכים בו כמו ברשות הרבים כמו שכתבתי בחלק (שני) [רביעי] כי הוא מיוחד לבני המבוי הדרים בו ויש למבוי חצרות חלוקות וכל החצרות פתוחו' למבוי וכל בני החצרות הפתוחות למבוי יש להם דריס' רגל על המבוי והדרים בחצרו' כל א' יש לו בית בחצר כמו שפירשתי בחט"ו וכמו שיש לכל בני הבתים הפתוחים לחצר דריסת רגל בחצר כן לכל בני החצרות הדרין בבתים שבתוך החצרות יש להם כלם דריסת רגל במבוי והוא מיוחד להם, ולפי' בשבת כל א' מהחצרות אוסרים על חבריהם לטלטל במבוי כמו שאוסרים בני הבתים שבחצרות לטלטל זה על זה בחצר אלא אם כן יעשו תיקון במבוי ויערבו כאשר אפרש, ואסור לטלטל במבוי מדרבנן לא מן התור' כמו שכתבתי למעלה, ואפילו רחב י"ו אמה ומפולש עושין לו התר להכר מלחי וקורה כאשר אפרש.
<h2>דף ג.</h2>
מבוי שהוא גבוה למעלה מכ' אמה כלומר שהקורה למעלה מכ' אמה ימעט כלומר ישפילנה, שאין בה היכר שהיא גבוה יותר מדאי ואם יש לו אמלתרא כשר אפילו גבוה מכ' אמה כלומר מקום בולט חוץ לכותל לעשות בו קן לעופות או חתיכו' קורות שיוצאות חוץ לכותל החתיכה של מטה מפיו ושלמעלה ממנה יותר מעט ממנה וכן למעלה עד חתיכו' רבות כי יש לו היכר בעבור זה.
<h2>דף ג:</h2>
ואלו הכ' אמות ר"ל בחלל המבוי אפילו יהיה כל עובי הקורה למעלה מכ'.
<h2>דף ד:</h2>
מבוי שהוא למעלה מכ' אמה ובא למעטו בעירובין נראה לפי גרסת רי"ף שממעט למעלה שמשים קורה אחרת תחת הקורה כל כך עבה שלא ישאר אלא כ' עד הקרקע ושיהא רחבה טפח כי קורה משום היכר ודי בהיכר בקור' התחתונ' כמו בקורה עליונה וכן כתב הרמב"ם אבל לפי גרסת הגמרא שלנו נראה שהמיעוט שממעט למטה בקרקע עד שעולה הקרק' שלא יהיה ממנו ועד הקורה למעלה אלא כ'. ושיהיה אותו הרבוי שמרבה בקרקע למטה ברחב טפח כן הסכימו רוב הפוסקים שהמיעוט שממעט די ברחב טפח וכן כתבו הרמב"ם (ואבי') [ואבי העזרי] ורז"ה אבל הר"מ מרוטנבורק פירש כי צריך ברחב ד' טפחים כאביי וכן נראה מהירושלמי שצריך מקום חשוב ד' טפחים.
<h2>דף ה.</h2>
היה מבוי גבוה פחות מי' טפחים וחקק להשלימו לי' צריך לחקוק ארבע אמות ברחב כל המבוי להשלימו לגובה י' כי שיעור משך המבוי לכל הפחות ד' אמות וכן כתב רי"ף והרמב"ם כאביי ואבי העזרי פסק דסגי בד' טפחים כרב יוסף ורמ"ה כתב כר[י]"ף בערובין.
ועוד פשוט כי משך המבוי לארכו לכל הפחות צריך ד' אמות.
מבוי שנפרץ מצדו כלומר מכותל הצדדין סמוך לפתחו נעשי' בו פרצה כדמות זה אם יש מן הפתח עד הפרצה באורך הכותל שנשאר בו שלם ד' טפחים או שיש שם פס בד' טפחים אף על פי שיש בפרצה י' אמות כשר שאינה חשוב' הפרצה כי אם פתח, ואפילו שיצאו ויכנסו בה בני המבוי לפעמי' לא בטלו הקורה שנעשית להכשר בפתח המבוי כי יש בו ד' טפחי' שלם עד הפרצה. ואם אין משלם ד' טפחים מהפרצה עד פתח המבוי, אם הפרצה פחות משלשה טפחים מותר כי כלבוד דמי ואינה כלום, ואם הפרצה משלשה טפחים אולי יצאו ויכנסו בה אנשי המבוי ותפסל הקורה כיון שאין שיעור ד' טפחים בין הפתח והפרצה.
<h2>דף ה:</h2>
לחי (הקולט) [הבולט] מדפנו של מבוי כלומר סמוך לפתח באחד מכותלי המבוי ועשה שם עמוד א' לחזק כותלי הבי' הנקרא בלעז פילאר כזה אם אין באותו עמוד ברחב ארבעה אמו' כלו' שאינו לוקח מרחב פתח המבוי ארבעה אמות נדון כלחי ואם יש בו ארבעה אמות שלוקח מרחב פתח המבוי ד' אמות אינו נדון כלחי וצריך לחי אח' להתירו בפתח לצד האחר שכנגדו כלומר בכותל שכנגדו או על אותו העמו' ובלב' שיהיה הלחי יותר ארוך או יותר קצר או יות' (בעבענין) [בעובי בענין] שיהיה ניכר שאינו ממנו. ודוקא שפתח המבוי רחב יות' מח' אמות אז צריך לחי אחר אבל אם רחב שמנה אמות אינו צריך לחי אחר כי מה תאמר אם הד' אמות של העומד גדולות מן הפרוץ, כלומר מהארבעה אמות הנשארות ברחב הפתח, (נגד) [ניתר] [ב]עומד מרובה על הפרוץ, ואם הד' של הפתח גדולות מן הארבעה של העומד כבר אין בעומד ד' אמות ויש עליו תורת לחי, ואם תאמר שמא הן מצומצמות כלומר כל כך בכאן כמו בכאן הוה ליה ספק דרבנן ולקולא, וכל שכן אם רחב הפתח פחות מח' אמות, כי העומ' ארבעה אמות ונדון אותו בדין עומד מרובה על הפרוץ כאשר אכתו' בכמ' מקומות כך פשוט בערובין.
<h2>דף ו.</h2>
ואם הפרצה היא בראש המבוי בפתחו כגון שהיה רחב פתח המבוי מכ' אמה ובא לפחתו מי' אמות ועושה כותל ברחב פתח המבוי מעשרה ובאותו כותל נעשה פרצה כזו הכל מודים בעירובין שאם הפרצה יותר מד' טפחים שפוסלת המבוי, אבל נחלקו באותה שאמרתי למעלה [ה' ע"א] שהו' מצדו של מבוי ונשאר ד' טפחים מכותל או מפס בין הפרצה ופתח המבוי, רב חנן בר רבא אומר שאם בקעו בה רבים כלומ' שנכנסי' בה רבים תדיר כי שיעור הפרצה בארבע טפחים ולא יותר כמו שאמרנו כשהפרצה בראש המבוי, ואי לא בקעי בה רבים שיעורה בי' אמות אפילו אין בה גידודי, ורב הונא חולק עליו ולא חששו לבקעי בה רבים אלא לגידודי דאי אית לה גידודי שיעור' בי' אמו' ואי לית לה גידודי שיעורה בד' טפחים אע"ג דלא בקעי בה רבי'. ורמ"ה פסק כרב הונא ורבי אבי"ה פסק כרב חנן וכן כתב רז"ה. ומתוך דברי רי"ף נראה כי פרצת מבוי שיעורה בי' אמות אפי' לית בה גידודי וכתב הרא"ש דכיון דבשל סופרים הלך אחר המקל ופרצת מבוי בעשר אמות כשאין בוקעין בה רבים והרמב"ם כתב סתם בפרצ' מצדו בי' ולא חלק.
מבוי עקו' כזה ושתי פתחיו פתוחים לרשות הרבים דינו כמבוי מפולש וצריך צורת פתח בפתח הא' ובפתח השני לחי או קורה כך פשוט בערובין ופרש"י שצרי' בעקמימותו צור' פתח גם כן כי אלו אינם רואי' פתח האח' מפני העקמימות. ובעלי התו' כתבו שאינו צריך בעקמימות שו' דבר, וכן נראה מהירושלמי [ה"א] ומהרמב"ם. והרא"ש כתב כרש"י וכן נראה עקר. וכן אם היו לו ב' עקמומיות בצורת ח צריך צורת פתח לכל העקמומיו' כאשר אכתו' במבוי העשוי כנדל [לקמן ח' ע"ב] והמבוי שיש לו ב' עקמומיו' כזה אינו צריך דלת שהמבוי עקו' שעשו לו דלתות בנהרדעא [לקמן ו' ע"ב] לפי שהיה מקומו של שמו' שסובר שצריך דלתו' כאש' אכתוב במבוי העשוי כנדל כך פשוט בעירובין.
<h2>דף ו:</h2>
רשות הרבים אינו יכול לעשות לו עירוב אלא אם כן הוי דלתותיה נעולות בלילה אז יכולי' לערב כמו חצר כי כך היתה ירושלים והיה לה דין כרמלית ואינו צריך [תיקון] אחר במבואות שלה. ולפי זה אם ירצה לערב מקום א' שהוא ר"ה עושה לו דלת מכאן בראשו הא' ודלת מכאן בראשו האחר ושיהיו ראויו' לינעל אף על פי שאין ננעלות כך פשוט בעירובין. מבואות המפולשים לרשות הרבים יש בהם (י"ו) [י"ג] אמה (ושלשה) [ושליש] ברחב ושני ראשיהן מפולשים לרשות הרבים שהוא רחב י"ו אמה כיון דבקעי בה רבי' כלומר שדורסים בה תמיד ועוברין ושבין דינייהו כרשות הרבים כך כתבו התוספות בעירובין.
מבואות המפולשים לרשות הרבי' כלומר שב' פתחי המבוי פתוחים לרשות הרבים והוא מפולש שאין לו כי אם שני רוחות כזה זהו תקונו לטלטל בתוכו בשבת עושה צורת פתח מצד אחד כלומ' בראש המבוי הא' ולחי או קורה בראשו השני כך פשוט בעירובין.
<h2>דף ז:</h2>
מבוי שנפרץ במלואו לחצר כלומר שהחצר רחב יתר מהמבוי ונפרץ הכותל האמצעי מהמבוי אל החצר ולא נשאר במבוי שו' דבר מן הכותל האמצעי וכשתעיין בחצר נראה בפתח שנשא' מכותל החצ' לצדדי' מכאן ומכאן ונפרצה כותל החצר כנגד כותל המבוי הפרוץ אל החצר כנגדו בכותל שכנגדו בחצר נפרץ לרשות הרבים כזה חצר מותרת אע"ג דבקעי בה רבים שאין פרצת רשות הרבים אוסרת על החצר שאינה גדולה מי' והיא כמו פתח וכן הפתוח למבוי אין אוסרין בני המבוי על החצר שחצר אוסרת על בני המבוי כי יש להם דריסת רגל עליהם אבל בני מבוי לעולם אינם יכולין לאסור על בני חצר כי אין להם דריס' רגל עליהם, אבל מבוי אסור לטלטל כי בני חצר דורסים עליהם דלגבי חצר הוא כפתח להם שאינו גדול מי' ויש לו שיור מהכותלים לכאן ולכאן והפרצה כמו פתח להם ולגבי בני מבוי אינו פתח כי נפר' בכל רחב המבוי במלואו כמו שכתבתי, ומיירי כשכותלי מבוי נכנסים בחצ' כשנפרץ במלואו לחצר כמו כן למי שיהיה בחצר נר' במלאתו וצורתו כזה, שאם הית' כלה כותלי המבוי כמו הצור' של מעלה היה חשוב כמו שנאמ' למטה נראה מבחוץ ושוה מבפנים וחשוב כלחי וכמו שהו' חשו' פתח לבני חצר כך חשו' פתח לבני מבוי. ומה שאמרנו מבוי אסור אם לא ערבו בני מבוי עם בני חצר, אבל אם ערבו מותר. ומשום הפלוש שעובר לרשות הרבים הפרצ' שהיא בחצר מצד האחד אינו חשוב מבוי מפולש לרשו' הרבים, כי מיירי שיש בו שני דברים והם שהמבוי כלה לאמצע (המבוי) [החצר], ועו' כי מיירי שהפרצה שיש בחצר בצד הא' לרשות הרבים אינו כנגד פרצת המבוי אלא זה שלא כנגד זה כזה אבל אם היה חסר א' מאלו השני דברים כגו' שכלה המבוי לצד (רחבה) [חצר] שנעשה אחד מכותלי המבוי שוה לכותל א' מכותלי החצר כזה אפי' שפרצת המבוי אינה כנגד פרצת החצר לרשות הרבים נחשב המבוי כמו מפולש לרשו' הרבים שאינו נקרא כלה לחצר מחמת אותו הכותל מן המבוי שמאריך עם כותל החצר, ואפי' שהפרצות זו שלא כנגד זו נעשה כמבוי עקום ששני ראשיו לרשות הרבים ויש בעקמימות יותר מי' שאינו ניתר בלחי כמו שכתבתי למעלה [ו' ע"א], או כמו כן אם היו הפרצות זו כנגד זו כלומר פרצת המבוי לחצר ופרצת החצר לרשות הרבים מצד הא' מן החצר אפי' שכלה המבוי לאמצע חצר כמו שכתבתי למעלה, דין המבוי כמפולש לר"ה ובין ערבו בני מבוי עם החצר ובין לא ערבו צריך תקון כמו מבוי מפולש לר"ה כאש' כתבתי למעלה [ו' ע"ב]. ומה שאמרנו כי כשכלה באמצ' החצר ויהיו זו שלא כנגד זו שאינו חשוב מפולש לרשות הרבים מ"מ צריך לערב בני מבוי עם בני חצר, כשהחצר של רבי', אבל חצר של יחיד דינו כמפולש שמא ימלך לבנות בחצר ויעשה שום כותל בחצר סמוך לפרצת המבוי לחצר ויהיה כמו כלה המבוי לצדי החצר כך פשוט בעירובין. אם נפרץ המבוי לרחבה שאחורי הבתים ונפרצה כנגדה לרשות הרבים הדין הוא כמו שכתבתי למעלה אם נפרץ לחצר עם כל החלוקין שכתבתי למעלה, זולתי שיש ברחבה שני חלוקים, הא' כי צריך שלא תהיה הרחבה יתירה מבית סאתים או אם תהיה יתירה והוקפה לדירה כגון שפתח ולבסוף הוקף כמו שכתבתי [בח"ד] בחלוק רשויות [לקמן כ"ד ע"א], שאם היתה יתירה מבית סאתים ולא הוקפה לדירה הויא חורבה כדין כרמלית והוי כמבוי שכלה לבקעה. ועוד חלוק אחר במחלקת הפוסקים כי בכל מקום שאמרנו שצריכין לערב בני מבוי עם בני חצר, כתב רש"י כי אין צריך עירוב [כמו] לגבי חורבה כי לית בה דיורין ואינה אוסרת על המבוי, ובעלי התו' כתבו שצריך עירוב כמו שכתבתי בחצר כך פשוט בעירובין.
<h2>דף ח.</h2>
מבוי שראשו א' סתום ופתחי החצרו' שם וראשו הא' לרשות הרבים ומב' צדדיו אין כותלים אלא מצד א' אשפה שהיא גבוהה י' שהיא כמו מחיצה ומצד א' כנגדו ים (ששוה) [ששפתו] מחיצה י' אסור לסמוך על אלו המחיצות ולא נחשבהו כמבוי שצדדיו סתומים דחיישינן שמא תנטל האשפה ולא ירגישו ויאסר לטלטל בתוכו, וים חיישינן שמא תעלה הים שרטון כלומר חול ויעמוד באותו מקום הסמוך למבוי והחול חשוב כמו פרצה ולפעמים יהיה יותר מי' ולא ירגישו בו בשבת וכל זה באשפה של יחיד אבל אשפה של רבים לא חיישי' שמא תנטל כמו שאומרים לגבי שבת כי חלון שעל האשפה זורקי' ממנה לאשפה אם האשפה גבוה י' והאשפה של רבים לא חיישינן שמא תנטל כך פשוט בערובין.
<h2>דף ח:</h2>
מבוי העשוי כנדל והוא שרץ שיש לו כמה רגלים וקורי' לו מאה רגלים וצורת המבוי כדמות זה. ויש לו מבוי גדול שראשיו הב' פתוחים לרשות הרבים ובמבוי הגדול יוצאי' מצדדיו מבואות קטני' וראשן הא' למבוי הגדו' וראשן הב' לרשו' הרבים ויהיה הכשרו כך, המבוי הגדול שהב' ראשיו לרשו' הרבים צורת פתח מצד אח' ולחי או קורה בראשו הב', והמבואות הקטנים חשובים כעקמימות שיוכל לצאת מהמבוי הגדול דרך אחד מהמבואות הקטנים ולחזור דרך מבוי אחר קטן לתוך המבוי הגדול ולכן דין המבוי הגדול כדין עקום, ולפרש"י צריך צורת פתח לכל עקמימות כמו שכתבתי למעלה במבוי עקום [ו' ע"א] ולכך צריך לעשות צורת פתח לכל ראשי המבואות הקטנים הפתוחים אל המבוי הגדול ולראשיה' השניים הפתוחים לרשות הרבים (כי) [די] בלחי או קורה. מכאן ראיה כי מבואות המפולשים לרשו' הרבי' שכתבתי למעלה שאין צריכין דלתות אלא צורת פתח מצד א' ולחי או קורה מצד א'. וכבר כתבתי למעלה מחלקת הפוסקים אם צריך צור' פתח בכל עקמימות כדין מבוי עקום.
מבוי שכותל יוצא מצדו הא' לר"ה יותר מהאחר כלומר שכותלו א' ארוך וא' קצר כזה אפילו שלא יהיה האריכו' של הארוך על הקצר ד' אמות אינו משים הקורה באלכסון מהראש הקצ' אל הראש הארוך אלא משים אותה בשוה אל הקצר ויניח חוצה לה הראש הארוך יותר כך פשוט בעירובין ולזה הסכימו רוב הפוסקים והר"ם במז"ל ורבי מאיר. אבל נראה מרי"ף שיש שני חלוקים בדבר. הא' שאם שהיה באותו האריכות פחות מד' אמות משים הקורה באלכסון, אם יש באריכות ד' אמות אז חשוב מבוי בפני עצמו ומשים אותה בשוה. והחלוק הב' כי מה שאמרנו כי בפחות מד' אמות משים אותה באלכסון דוקא שאין בכל רחב האלכסון יותר מי' אמות כלומר מראש הקצר בכל רחב המבוי עד הראש הארוך אבל אם יש באלכסון יותר מי' אמות משים הקורה בשוה אל הקצר לא באלכסון. וכתב רמ"ה שאם היה רוצה לשים קורה בתוך מבוי שיניח מן המבוי חוץ לקורה, לא שתהיה הקורה בראש המבוי, יכול להניחה באלכסון וישתמש עד הקורה בראש הקצר ובראש הארוך עד ראש הקורה. וכתב הראב"ד שאם היה עושה צורת פתח מותר להניחה בכל ענין אלכסון כך פשוט בעירובין.
מותר להשתמש תחת הקורה כי הקורה להכר עשויה בין פתוח מבוי לרשות הרבים בין פתוח לכרמלית כך פשוט בערובין והרמב"ם לא חלק בין קורה ללחי כי בשניהם כתב וחלק בין כרמלית לרשות הרבים (בין לכרמלית) כמו שכתבתי למעלה [לקמן ט' ע"א], והראב"ד השיג עליו.
נעץ ב' יתדות בב' כותלי פתח המבוי מבחוץ כלומר על פני רשות הרבים חוץ מן המבוי ונתן הקורה על ב' היתדות בענין שהקורה חוץ מן המבוי סמוך לכותל הפתח מבחוץ אסור כי אפילו שנאמר פי תקרה הפנימי יורד וסותם ויהיה סמוך למבוי אין זו קורה כשר' כי בעינן קורה ע"ג מבוי וליכא.
<h2>דף ט.</h2>
ואם נעץ יתדות בתוך המבוי אחד בכותל מצד א' וא' בכותל מצד האחר וכל יתד עקום למעלה בענין שמן הכותל ועד הקורה בב' צדי המבוי ג' טפחים וגם היתד עקו' למעלה בענין שכששמו עליו הקורה נעשית הקורה גבוה מכותל המבוי שלש' טפחים למעלה לצד השמים ועשו זה בעבור הקורה ואינה מגעת לכותל, צריך קורה אחרת יותר ארוכה. ומיירי שאין ביתדות טפח, כי אם היה ביתדות טפח חשובות יתדות כמו קורה ומותר. ודוקא שיש ברחוק מהכותל שלשה טפחים וגם גבוה מהכותל ג' אבל פחות משלשה ברחוק וכן בגובה פחות מג' מותר כי במקום כזה אמרינ' לבוד וחבוט כלומר לבוד ברחוק שנחשוב הקורה כאלו היא ארוכה ומגעת לכותל כי בפחות משלשה אמרינן לבוד וגם חבוט אמרינן ביחד כלו' בגובה כמו כן מאחר שהיתדות מגביהות הקורה למעלה מן הכותל פחות מג' טפחים אמרינן חבוט כלומר השפל הקורה כמו שתרד עד הכותל למטה ויהיה כשר פשוט בערובין.
אסור להשתמש כנגד הלחי כלומר במבוי שהתירו בלחי ודוקא שפתוח מבוי לכרמלי' כי מצא מין את מינו ונעור כלומר כנגד הלחי כרמליתו לחוץ כרמלי' ונעור ואינו בטל אבל פתוח לרשות הרבים דאינו מינו אצלו מותר להשתמש כנגד הלחי כך פשוט מוכח בערובין ולזה הסכימו רוב הפוסקי'. ורז"ה פסק כי לחיים אסור כלומר כנגד הלחי, וקורא לחיי' מכמה מבואות, ואסור להשתמש כנגדו אפילו פתוח לרשות הרבי' וראשון נראה עקר.
<h2>דף ט:</h2>
לחי הנראה מבפנים כלומר מן פנים המבוי ושוה מבחוץ שלשה כגון פילאר שעושין בראשי הכותלים כזה אורך מבוי נקרא לחי. אם הוא בהפך שנר' מבחוץ ושוה מבפנים ויש לו שני צורות כי יש מי שפירש שאינו נראה אלא מצד רשות הרבים כנגד פתח המבוי אבל מצד המבוי מבחוץ הוא חלק כלו ואינו נראה כלל וגם אינו נראה מבפנים כלומר מפנים המבוי כזה ויש מי שפי' שנר' מבחו' מצד המבוי כזה, וזה[ו] הלחי המושך מדופן המבוי או עם (דפנים) [דופנו] [לקמן י' ע"א], כי נוכל לפרש שנמשך דופן המבוי בחודו שכלפי חוץ כצורה ראשונה או נוכל לפרש שמושך דופן המבוי בחודו הפנימי כצורה השנית שעשיתי, ונראה מבחוץ ושוה מבפנים הוא נקרא לחי ופירושו כמו שפירשתי בשני צורות והצורה הראשונה עקר ולזה הסכימו רוב הפוסקים כך פשוט בערובין.
<h2>דף י:</h2>
מבוי שהוא רחב עשרים אמה ואין שם צורת פתח שאם היה בו צורת פתח אין צריך למעט כמו שכתבתי כיצד ממעט עד עשרה, לוקח פס גבוה עשרה טפחים וימשוך כנגד אורך המבוי ארבעה אמות בענין שתהא מחיצה בין שני הפתחים בענין שיהיה לכל פתח מבוי כי אורך מבוי ד' אמות כאשר כתבתי למעלה [ה' ע"א] ותכנס המחיצה כזה. וכתב הראב"ד שצריך שהקורה למעלה שתגיע בפס שבאמצ' ב' הפתחים או בפחות משלשה טפחי' שיהיה לבוד לה וכן בירושלמי. או יכול לעשו' לו התר אחר למעט הפתח כך שיניח סמוך אל הכותל שבצד אח' מהמבוי ד' אמות אם לא ירצה לסותמו כלו ויעשה אח"כ סמוך ברחב הפתח ו' אמות וישארו י' אמות בפתח. וכן אם הפתח (משמש י') [חמש עשרה] אמות ימעטנו כך, שני אמות ריוח כמו לכתל, ועוש' פס סמוך לו משלשה אמות וישאר פתח בעשרה אמות, וכל שכן אם מניח ריוח סמוך לכותל אמה ויעשה פס אמה וחצי וריוח אמה ויעשה פס אמה וחצי, וכן בפתח כ' למעט י' כפלים מזה החשבון. ולא נחוש בכל אלו שאמרנו שמא יניח הפתח הגדול מהמבוי ויעשה פתח מהריוח שהניח כי אין אדם מניח פתח גדול בשביל פתח קטן ואף על פי שבצדו אמרנו בפרצה סמוך לראשו שמא יניח פתח המבוי ויכנס דרך הפרצה כאשר אכתוב [לעיל ה' ע"א], התם הוא עושה לקצר הדרך שלא יצטרך ללכת כל אורך המבוי אבל בכאן אפילו יצא דרך הפתח הקטן כלומ' הריוח שהניח לא יקצר דרכו כי הכל בפתח המבוי כך פשוט בעירובין. וכתבו בתוס' ואם אחר כל זה התיקון הראשון שאמרנו, נשאר הפתח ביותר מי' אמות ועשה לו המחיצה באורך ד' אמות כמו שכתבנו הנה דינו כמבוי עקום בצורת ח כאשר אכתוב [לעיל ו' ע"א] כי מה לי שיהיה הפרש גדול בין ב' פתחי המבוי הפתוחים לרשות הרבים כאשר אכתוב במבוי עקו' ומה לי שיהי' הפרש קטן כמו זה שאני מדבר בו עתה שאין ביניה' כי אם פס א'.
<h2>דף יא.</h2>
וכן אם יש בפתח המבוי צורת פתח אפילו גבוהה למעלה מי' כשר כי יביטו ויראו הקורה כך פשוט בעירובין.
מבוי רחב יותר מעשרה אמות ומיעט פתחו שאינו נקרא פתח ביתר מעשרה אמות רק פרצה ואם יש לו צורת פתח שהוא קנה מכאן וקנה מכאן וקורה על גביהן אינו צריך למעטו אפילו רחב יותר מעשרה, אבל אמלתרא שהוא למעלה כמו שכתבתי [לעיל ג' ע"א] בגוב' ביותר מכ', אינו מועיל לרחב יותר מי' כי מה יועיל שיביטו בפתח בעבור האמלתרא כי אינו קרוי פתח ביתר מעשרה כך פשוט בעירובין.
צורת פתח שעשאה מן הצד אינה צורת פתח כך פשוט בערובין. פירש רב האיי מן הצד כלומ' בקרן זוית כי לא עבדי פתחא בקרן זוית. ופרש"י מן הצד שלא נתן הקורה על הקנין למעלה אלא חברם להם כזה, אלא צריך על גביהן למעלה או כנגד ראשי הלחיים ממש עליהם אפי' לא יהיו ארוכים הלחיי' שיגיעו לקורה וזה עקר כי המשקוף לעולם נותנין אותו על ב' המזוזות, וצורתו כך כשלא יגיע.
<h2>דף יא:</h2>
צורת פתח צריך שיהיה ראוי להעמיד בו דלת כל דהו ואפילו דלת של קשין כך פשוט בערובין. ורי"ף לא הביא שצריך הכר ציר כלומר החו' שסובב בו הדלת כדי שיהא ראוי לקבל בו דלת, ונרא' מדבריו שאינו צריך וכן נראה מהרמב"ם. ורבינו מאיר פסק שצריך הכר ציר. בצורת פתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ואפילו שלא יגיעו הלחיים בקורה ובלבד שתהיה הקורה עליהם כנגדן ממש כאשר כתבתי [לעיל י"א ע"א] בצורת פתח מן הצד פשוט בערובין.
<h2>דף יב.</h2>
מותר לרחוץ ידיו בנהר בשבת ובלבד שלא יוציאם עם המים עליהם חוץ לנהר ד' אמות. כך כתב רבי מאיר.
<h2>דף יב:</h2>
מבוי סתו' משלש רוחותיו הכשרו שצריך בפתחו הד' הפתוח לרשות הרבים לחי או קורה כך פשוט בעירובין. מבוי שארכו כרחבו דינו כחצר ואינו ניתר בלחי ולא בקורה אלא בפס ד' טפחים כמו שכתבתי בחט"ו בהתר חצר. ואם ארכו יותר מרחבו אפילו כל שהוא נקרא מבוי וניתר בלחי או קורה והוא שיהיו שני חצרו' לתוך המבוי כמו שכתבתי למעלה (בי"ט) [בחט"ו] בעירובין.
<h2>דף יג:</h2>
קורה שהיתה של קש או של קנים אין אומרין רואין אותה כאלו היא חזקה לקבל אריח אלא צריכה בריאה לקבל אריח כמו שכתבתי למעלה [לקמן י"ד ע"א], אבל עקומה רואין אותה כאלו היא פשוטה ועגולה רואין אותה כאלו היא מרובעת. וזהו שיעור עגולה כל שיש בהקפה שלשה טפחים יש ברבועה טפח כך פשוט בערובין וכן פסק הרמב"ם, והר"מ כתב כי בעקומה ועגולה אומרין (הואיל) רואין כמו שכתבתי.
<h2>דף יד.</h2>
הקורה צריכה שתהא רחבה לקבל אריח שהיא חצי לבנה והלבנה ג' טפחים והאריח טפח וחצי והקורה די שתהא רחבה טפח כי המות' מן האריח לכאן ולכאן יכולין לדבקה. והקורה צריך שתהא בריאה לקבל אריח כלומר חזקה. ומעמידי קורה כלומר קורה העומדת על יתדות הרמב"ם פסק שצרי' שיהיו חזקות לקבל קורה ואריח ורבי מאיר פסק שאין צריכין חזקות אלא לקבל קורה לבד וכן כתב הרא"ש כך פשוט ומוכח בערובין.
הניח קורה כהלכתה ופירס על הקורה מחצלת ותולה המחצלת כמו מחיצה (על) [עד] שלשה טפחים סמוך לקרק' הקורה, אין כאן קורה דהא הוא מכוסה ואין כאן הכר, ולא מחיצה דמאחר שהמחיצה מן המחצלת היא תלויה באויר ואינה מגעת לארץ בשלשה טפחים והגדיים בוקעים בה כלומר יכולין ליכנס ולצאת תחתיה אינה מחיצה כך פשוט בערובין. וכתב הרשב"א שאם קורה שבפתח המבוי כ"כ רחבה שיורדת עד י' טפחים הנה אין בכאן קורה אלא היא מחיצה תלויה והגדיים בוקעין בה ואינה מחיצה. והרא"ש כתב כי מתי אומרים שאין בכאן קורה ולא מחיצה כשכסה המחצלת הקורה כמו שכתבתי אבל קורה מגולה מה לי דקה ומה לי רחבה ביותר מדי חשובה קורה ואינה יוצאה מתורת קורה בעבור שהיא רחבה יותר מדי.
קורה שיוצאה מכותל מבוי מצד אחד ואינה מגעת מצד אחר וכן ב' קורות אחת יוצאה (לכותל) [מכותל] זה ואחרת מכותל אחרת ואין נוגעות זו בזו אם פחות מג' טפחים כלבוד הוא ואין צריך להביא קורה אחרת ואם רחוק מג' טפחים צריך להביא קורה אחרת. וכן שני קורות המתאימות כלומר שוות זו בצד זו אם יש בשתיהן רחב כדי לקבל אריח כלומ' ברחב טפח כמו שאמרנו בשיעור קורה אין צריך להביא קורה אחרת ואם אין בשתיהן רחב טפח צריך להביא קורה אחרת. היתה קורה אחרת אחת למעלה ואחת למטה כלומר אין שוות זו מזו אלא זו למטה מזו יש מי שפסק רואין עליונה כאלו היא למטה סמוך לתחתונה והתחתונה רואין כאלו היא סמוך לעליונה ובלבד שלא תהיה עליונה למעלה מכ' אמה ולא תחתונה למטה מי' טפחים וכן כתב הרמב"ם ור' מאיר כתב אין חשובה קורה כל זה פשוט ומוכח בערובין.
ועוד פשוט הקורה בתוך המבוי ועקמימות הקורה חוץ למבוי רואין אם תנטל העקמימו' אין בין ראשיה הישרים ג' טפחי' הרי הוא כלבוד ואין צריך קורה אחרת, ולא אמרי' שמא יבא להמשך אחר עקמימות הקורה שחוץ למבוי ויבא לטלטל חוץ למבוי, ואם לאו כלומ' שאם תנטל עקמימו', שיש בין ב' ראשיה הישרים ג' טפחים צריך להביא קורה אחרת כי לא אמרי' לבוד. וכמו כן אם הקורה בתוך כ' אמה והעקמימות למעלה מכ' או כמו כן אם הקורה למעלה מי' והעקמימות למטה מי' רואין כמו שאמרנו.
<h2>דף יד:</h2>
לחיים שאמרנו גובהן י' טפחים לכל הפחות ורחבן ועביין כל שהו כמו שכתבתי למעלה כך פשוט בערובין.
מבוי ארוך הרבה יכול לעשות תיקו' לחציו ולשים הלחי לחציו ולא חיישינן שמא יבואו להשתמש בשאר החצי חוץ מהלחי כך פשוט בעירובין, וכתבתיו למטה [לקמן נ"ט ע"ב] מבואר בדין עיר של יחיד שאין עוברים בה וכו'.
<h2>דף טו.</h2>
לחי העומד מאליו כלומר שלא נעשה מתחלה לשם לחי מותר ודוקא שיסמכו עליו מע"ש אבל לא סמכו מע"ש כגון שנפל לחייו בשב' אינו ניתר בלחי העומד מאליו, וכל שכן במחיצה העומדת מאליה כלומר שלא נעשית מתחלה לכך כך פשוט בערובין. ויש מי שכתב דבמחיצה אפילו לא סמכינן עליו מע"ש דהוי מחיצה וכן כתב הרא"ש. ועוד כתב הרא"ש וקורה העומדת מאליה יראה דלא הוי קורה דקורה משום הכר וזו מאחר שלא נעשית מתחלה לכך אין בה הכר.
בכל עושין לחיים אפילו בדבר שיש בו רוח חיים כך פשוט בערובין.
<h2>דף יז.</h2>
מבוי שניטלה קורתו או לחייו בשבת אסור שכשם שאסור לשבת הבאה כמו כן אסור לזה השבת פירש ולא אמרינן הכא שבת כיון שהותרה הותרה דהכא ליתנהו למחיצות כך פשוט בערובין.
<h2>דף כא.</h2>
עושין פסין לביראו' פשוט בעירובין ולא הארכתי בפירושו לפי שלא התירוה בחוצ' לארץ שמצויין שם מים ואין מצויין שם ישיבו' ללכת ללמוד. ולא התירו אלא בארץ ישראל לעולי רגלים או להולכי' לדבר מצוה כמו שפשו' שם.
<h2>דף נט.</h2>
עיר של יחיד כלומר שאין עוברין בה ס' רבוא ונעשית של רבים כלומר נתוספו בה דיורין או עשו בה שוקים בענין שעוברין בה עתה ששים רבוא מערבין כלה כבתחלה, כי עיר של רבים צריך שאין מערבין כלה כאשר אבאר, וזה מיירי שאין בה י"ו אמה כרשות הרבים באמצע כי אם היה בה י"ו אמה באמצע צריך תיקון אחר כאשר אבאר. ועיר של רבים אפילו נעשה של יחיד אין מערבין כלה אלא צריכה שיור, ושיעור השיור אבאר למטה. והוא הדין עיר שהיתה לעולם של רבים, וכן פרש"י דלא נקט ונעשה של רבים אלא לרבותא לאשמועינ' דאפילו נעשה [של יחיד] צריך שיור.
ולעולם כשיש לה שני פתחים צריך שיור והשיור הוא להכר כי העירוב התיר לטלטלה בתוכה, א"כ השיור אסור לערב עם העיר משום הכר, אלא מערבין השיור לעצמו כי כמו שהשיור הוא שיור לשאר העיר כך שאר העיר (הוא) הוא שיור לשיור. ושיור שאמרנו הוי כל דהו אפילו בית א' בחצר א' הוי שיור לעיר של רבים ואפילו בית של תבן ואפילו בית הפתוח לנהר ואינו פתוח לעיר שאינו יכול לערב עם העיר הוי שיור וכההיא דאמרינן שיכול לערב כל שכונה בפני עצמה כשיש בין שכונה לשכונה מחיצה או חריץ עמוק עשרה טפחים שכל שכונה תהיה שיור לחברתה ואפילו שאין יכולין לערב כלן ביחד בעבו' המחיצה או חריץ שביניהן. ועיר של רבים ונתמעטה ועמדה על חמשים דיורין אינה צריכה שיור כך פשוט בערובין.
<h2>דף נט:</h2>
עיר של יחיד ונעשה של רבים ורשות הרבים עוברת בתוכה כלומר י"ו אמה אין מערבין אותה לחצאין כי החצי האחד יאסרו עליהם אלא או כלה או מבוי [מבוי] בפני עצמו. ולפי דברי רי"ף אין מערבין אותה לחצאין לא לארכה ולא לרחבה, פי' לארכה כלומר צד אחד מרשות הרבים באורך כלו וצדו השני שכנגדו לא ערבו, לרחבה כלומר שני צדי רשות הרבים על חציו, וחציו הב' כמו כן משני צדדיו לא ערבו. והתוספות פסקו כלישנא קמא להקל כי דוקא לארכה אבל לרחבה מערבין לחצאין וכן פסק רבינו מאיר. ומה שאמרנו שמערבין מבוי מקשי' בגמרא ויאסרו זה על זה ופרש"י כיון דמעיקר' היתה של יחיד והורגלו לערב כלה ולהיות אחד אסרי אהדדי אפי' איכ' לחי או קורה לא מהני. ומשמע מתוך פירושו דאפילו לחי מפסיק בינו לבין רשות הרבים, כיון שהורגלו לערב יחד הוי כל העיר כמו מבוי אח' ואין מספיק לחי לחצי מבוי, והקשו עליו התוספות כי קיימא לן דעושין לחי לחצי מבוי כמו שכתבתיו [לעיל י"ד ע"ב]. ויש מפרשים דמיירי התם שאין חצר פתוח מחצ' מבוי ולחוץ מאותו חלק שלא ערבו, אבל היה פתח חצר מן הלחי ולחוץ ועשה לחי לפנים במבוי אינו מועיל הלחי באותם שבמבוי לפנים מן הלחי, כי זה פתח החצר שבחצר לצד חוץ יאסר עליהם. והירוש' חלק בענין אחר שאם נתנו הקורה פנימיים, הם מותרי' והחצונים הם אסורים, אבל אם (לא) נתנו קורה, כלומר החצונים כמו כן, וערבו כל אחד לעצמם אלו ואלו אוסרים מאחר שהורגלו לערב יחד. וכתבו בתוספות שאם עשו צורת פתח בחצי מבוי כי בכל ענין אין אוסרין אלו עם אלו ורשאין ליחלק וכן כתב רמ"ה דיכול לחלק מבוי לחצאין בצורת פתח או בשני לחיים דהוי כסתום ומובדל מן הדיורין שחוצה להם שאפילו בחצר אחד אם רוצין לחלקו באמצעיתו לשני פסין של שני משהויין משהו לכאן ומשהו לכאן או בפס ארבעה יכולין לחלקו [כיון דאין בין פס לפס יותר מעשר, ואם יש יותר מעשר יכולין לחלקו] בצורת פתח דמהני ביתר מעשרה, ומה שהקשה בגמרא שכתבתי ויאסרו זה על זה מיירי כמו שפירש בגמרא בלחי או קורה ואז אוסרים אבל לא בשני לחיים או בצורת פתח כמו שכתבתי וכן הסכים הרא"ש וכמו פרצ' ביתר מעשרה דמהני צורת פתח בכל מקום. ומשני בגמר' בעבוד דקה כלומר תדע בעבור מה אינם אוסרים זה על זה ויכול לערב כל העיר מבוי, שעשו בכל מבוי ומבוי פתח נמוך שנר' שמסתלקין אלו מאלו. והתוספות פירשו דקה מחיצה גבוהה עשרה טפחים. ור"ח פי' אצטבא וכן פי' רי"ף. וכן אחד מבני מבוי שעש' דקה לפתח חצרו אינו אוסר על בני המבוי כך פשוט בערובין.
א' מבני מבוי שעשה דקה לפתח חצרו אינו אוסר על בני המבוי כך פשוט בערובין. ופי' דקה פירשו בתוס' מחיצה גבוהה י' ור"ח פירש אצטבא וכן כת' רי"ף.
עיר של רבים שהיה שם פתח א' ומצד האחר סותם אשפה מערבין כלה כי עיר של רבים שיש לה פתח א' מערבין כלה, אבל אם ניטלה האשפה הרי יש לה שני פתחים וצריך שיור כמו שכתבתי למעלה. ואם יש לה פתח אחד ומצד האחר סולם שעולין לה ויוצאין חוץ לעי' דרך הסולם תורת פתח לסולם ותורת מחיצה עליו כלומר לא יבטל המחיצה ולא בעי שיור.
<h2>דף סב:</h2>
יהודי הדר יחידי בעיר גוים המוקפת חומה מותר לטלטל בכלה ואפילו הרבה ישראלים דרים בבית אחת כל זמן שאין שני ישראלים דרים בשני בתים כך דקדקו הפסקנים בערובין בהלכה ראשונה. וכת' הרא"ש כי יראה לו דאפילו יש כמה בתים של ישר' פתוחים לחצר אחד מותרים לטלטל בכל העיר כמו ששני ישראלים בבית אחד דינם כיחיד במקום גוי לגבי חצר ולא יאסור עליה, הכא נמי כמה בתים פתוחים לחצר אחד מיקרו יחיד לגבי המבואות עד שיהיו שני חצרות.
<h2>דף סג:</h2>
גוי שדר במבוי ויש כמה חצרות מיהודי' פתוחים למבוי והגוי אינו רוצה לשכור להם רשותו יבטלו כל בעלי החצרות רשותם של מבוי יחד לאחד מחצר אחת וה"ל אותם בעלי חצר כמו יחיד כי אותם כל בעלי החצר חשובים כא' לגבי המבוי כמו שכתבתי למעלה ויהיה מותר עם הגוי בלא שכירות כי יחיד עם גוי מותר בלא שכירות כמו שכתבתי מאחר שבטלו ליחיד אח' מן החצר כך פשוט בערובין. וכתב רש"י ובתוספות כמו כן ואף על גב דאותם שבטלו אוסרים לטלטל מחצריהם למבוי מאחר שנתנו רשותם, מכל מקום מהני שאותו היחיד שבטלו לו כלם רשותם מותר להוציא כליו מביתו למבוי ואפי' לכל בני אותו החצר מהני שיכול אותו יחיד להוציא כליהם של כל בני חצרו למבוי שהערוב שעשו ביניהן בני החצר בתוך חצרם עושין אותם כבית א', ואם החצרות כלן פתוחות זו לזו וערבו, יכול אותו יחיד להוציא מכל החצרות והבתים למבוי שכלן נעשו כבית אחד על ידי עירו'. ומיהו כיחיד במקום גוי לא חשיבי על ידי העירוב דאם כן לא יצטרכו לעולם לשכור ויערבו כלם ביחד ויהיו מותרים, אבל על ידי ביטול הוא לבדו מותר כמו שאמר אביי והם אסורים. ואף על פי שאין הלכ' כאביי הארכתי לפרש דבריו כדי לפרש בענין ביטול כמה דברים, אלא הלכה כרבא דאמר דאין מועיל ביטול לגבי זה הגוי דאם כן בטלת תורת ערוב מאותו מבוי שהרואה שמוציא מביתו למבוי יאמ' שמטלטל במבוי בלא עירוב, אבל זו היא תקנתם ילך אצל הגוי אחד מהישראלים ויקח ממנו שאול שום מקו' בבית הגוי או בחצרו וישים כלי או שום דבר בבית הגוי או בחצרו דרך שאלת המקום שהשאיל לו הגוי ונעשה הישראל כשכירו ולקיטו של הגוי ואנן קיימא לן כי שכירו ולקיטו של גוי אם הוא ישר' נותן ערובו ודיו ואין הגוי אוסר אחר כך עליהם ואם היו ה' שכירים או לקיטים של הגוי והם ישראלים אין צריך שיתנו כלם ערוב אלא א' מהם די בענין שלא יאסו' הגוי על בני המבוי. כל שאר דיני הגוי בענין שיתן רשות או שישכיר וכל שאר דיני ביטול רשות וכיצד ישראל נותן רשות ומבטל רשות תמצאנו מבואר בחי"ו בענין חצר.
<h2>דף סז.</h2>
גוי שיש לו (בית) [פתח] ד' על ד' פתוח לבקעה ופתח א' למבוי ישראלי' אפי' מוציא ומכניס כל היום כלו גמלים וקרונות דרך מבוי אינו אוסר על בני מבוי כי יותר טוב לו בפתח של בקעה. ואם פתוח פתח שני לקרפף עד בית סאתים אוס' כי יותר טוב לו בפתח [המבוי] כיון שהקרפף קטן, ואם הקרפף גדול יותר מבית סאתים אינו אוסר הגוי על בני מבוי כי יותר טוב לו בפתח הקרפף שהוא גדול. ובישראל שביתו פתוח למבוי ופתח אחד לקרפף כמו שאמרנו בגוי, הוא בהפך הגוי, אם הקרפף מבית סאתי' שיוכל לטלטל הישראל בתוכו בשבת אינו אוסר על בני מבוי, ואם יותר מבית סאתים שאסור לטלטל בתוכו בשבת אוסר עליהם כי יותר טוב לו בפתח המבוי כך פרש"י בערובין ופרש"י דוקא שלא הוקף לדירה אבל הוקף לדירה אינו אוסר ור"ח פירש אם הוקף לדירה אפילו בית סאתים אוסר דכיון דהוקף לדירה הוי כמו בית ואינו עומד במקום אויר ויותר טוב לו בפתח המבוי.
<h2>דף עא.</h2>
בעל הבית שהיה שותף עם שכיניו שבמבוי עם א' ביין ועם אחר ביין כמו כן אין צריכין ערוב אחר כי אם אותו השותפות אע"פ שלא נעשה לשם שתוף המבוי ודוקא שהיה כל השתוף בכלי א' של אלו ושל אלו, וכן אם הקנה להם לאוצר שלו. אפילו שישתו ממנו נאמר יש ברירה שמה שנשא' היה משתוף הערוב ולא מה ששתו כך פשוט בערובין.
<h2>דף עג.</h2>
האב ובנו הרב ותלמידו שדרים במבוי אח' אפילו אין שם דיורין אחרים במבוי אלא שהאב דר בחצר א' והבן בחצר אחרת ופתוחים חצרותם למבוי, לא תאמר כיון שהם כיחידים לענין חצר אם היו דרין בחצר אחד כמו שכתבתי בחט"ו כמו כן במבוי והרי הם חשובין כחצר אח' הפתוחה למבוי ואינו ניתר המבוי בלחי וקורה מאחר שאין שם אלא חצר אחד כמו שכתבתי למעלה [לקמן ע"ג ע"ב], אלא בודאי מבוי שלהם ניתר בלחי וקורה שאע"פ שהם כיחידי' מכל מקום הם שני חצרות פתוחות למבוי וניתר בלחי וקורה כמו שכתבתי למעלה כך פשוט בעירובין.
<h2>דף עג:</h2>
ואינו נקרא מבוי שיועיל התר לחי וקורה עד שיהיו לכל הפחות שני חצרות פתוחות [לו] ושני בתים לכל חצר דהלכה כרב דאמר כך בעירובין ויש מי שפס' דהלכה ג"כ כרב דאמר שצריך שלא יהיו אלו השני חצרו' פתוחו' זו לזו שאם יהיו פתוחות זו לזו יהיו נחשבו' כחצר א' ורמ"ה וכמ' פסקני' פסקו דאין הלכה בזו כרב שפי' פתוחו' זו לזו דכיון שפתוחו' למבוי די וכן נראה עקר.
<h2>דף עט:</h2>
כיצד משתתפין במבוי מניח הכלי שבו העירוב ואומר הרי זה לכל בני המבוי וצריך לזכות על ידי אחר. ועל ידי מי כתבתיו בחלק י"ו בענין חצר ושם כתבתי כי כשמזכה להם על ידי אחר צריך להגביהו טפח מן הקרקע כך פשוט בערובין. אם מזכה על ידי אשתו או על ידי בנו ובתו וכו' כתבתיו בחלק י"ו בענין ערובי חצרו', ושם כתבתי אם צריך להודיעו שזכה להם, ואם אשתו מערב' לו שלא מדעתו, ואם נתמעט האוכל או נתוספו דיורין, ובאי זה בית מערבין, וכמה שיעור העירוב, והנותן מעה לחנוני ואמר לו אם יבאו לקנות ממך ערוב תזכה לי בו ובערובי תחומין כמו כן כתבתי שיעור כל דבר ודבר בחלק י"ח.
<h2>דף פ.</h2>
גוי הדר במבוי ואינו רוצה להשכיר רשותו אשתו שוכרת בעל כרחו שהרי אמרו חכמי' אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו אפילו אם אינו רוצה לערב. וכיצ' יכולין אשתו או בני הבית לערב שלא מדעתו כתבתיו בערובי חצרות בחי"ו כך כתוב בערובין.
מי שרגיל להשתתף ולא השתתף באין בני מבוי ונוטלין ממנו ערובו בעל כרחו כך פשוט בערובין.
<h2>דף פ:</h2>
בכל משתתפין שתופי מבואות חוץ ממים ומלח וכמהין ופטריות כאשר אכתוב בחלק י"ח בערובי תחומין ופשוט בערובין. ואם עושין אותו ביין כתבתיו בערובי חצרו' בחי"ו, ובערובי תחומין כתבתי במה מערבין כי דינם שוה תחומין ומבוי לערב בדברים ידועים שיעור כל דבר ודבר, זולתי שיש חלוק ביניהם בשיעור כמה יגיע לכל אחד מהשותפין תמצאנו מבואר בערובי חצרות בחי"ו ובערובי תחומין בחי"ח.
<h2>דף פה.</h2>
בור שבין שני חצרות כגון שיש בין שני כותלי שני חצרות מצדן או מאחוריהן מבוי קטן ואין שם דיורין ויש חלון בכותל כל א' מהחצרו' לאותו מבוי הקטן ויש בור באותו מבוי בין שני כותלי החצרות ומופלג מכל כותל מהן בארבעה טפחים, כל אחת מבני החצרות יכול למלאת ולדלות דרך החלון מאותו הבו' כי אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר כי שום אחד מבני החצרות אינו משתמש באותו מבוי קטן אלא דרך אויר כשמוצי' הכלי דרך חלונו כך פשוט בערובין. וכתב רש"י דוקא מופלג מכל כותל ארבעה אבל סמוך מכל כותל הוי רשות שני חצרות שולטות בו והוי כמו בור שבין שני חצרות שאין שום אחד מהם ממלא ממנו בשבת אלא אם כן ערבו או עשו לו מחיצה תלויה כאשר אכתוב [לקמן פ"ו ע"א].
<h2>דף פו.</h2>
בור שבין שני חצרות ולא ערבו שתיהן יחד שום אחד אינו יכול למלאת מן הבור אלא אם כן עשו בבור מחיצה באמצע והמחיצה די שתהיה למעלה כלומר סמוך לפי הבור וישפיל עד עשרה טפחים ובלבד תוך הבור כי מחיצה תלויה מתרת במים ונראה כאלו המחיצה יורדת עד למטה במים ואמרינן גוד אחית כלומר משוך המחיצה והורד אותה עד למטה כך פשוט בערובין וזה לפי מה שפסק רש"י (ופירשתי) [ופרישתו] שפסק כרב הונא. ועל זה סומכי' למי שיש להם בתי כסאות על המים ואין המחיצות שלמטה תחת המושב מגיעות למים, ומכל מקום אם נעשו לצניעות בית הכסא אינן מועילות כלום אלא צריך לעשות מחיצה תלויה למטה מחוברת למושב בית הכסא בעבור התר שישפוך מי רגלים בשבת. וכתב הרא"ש כי אפילו לפר"ח ורי"ף בתי כסאות די במחיצה תלויה למעלה כמו שכתבתי אפי' שלא יגע במים דדוקא בבור צריך שיעשה המחיצה בענין שלא ידלה מרשות חבירו כאשר אכתוב לפי דבריהם, אבל בבית הכסא אינו צריך שקוע במים כי יותר הוא חשוב הבי' הכסא מקורה ארבעה שמותרת בבור בלתי שקיעתה במים כאש' אכתוב. וגם לפי מה שפסק רש"י ופרישתו אין הלכה כרב(י) יהודה דאמר קורה ארבעה טפחים מתרת בחורבה ובבור כלומ' אם ישים קור' ארבעה טפחים בבור שלא תגע במים כאשר אבאר. וכן כתבו ופירשו הראב"ד ורז"ה [על דרך] פרש"י, אבל רי"ף פסק כרב יהודה שהמחיצה צריכה למעלה מן המים כלומר סמוכה למי' בענין שישקעו ראשי הקנים של המחיצה על המים טפח ולא למעלה סמוך בפי הבור, וכן כתב הרמב"ם, וזו היא שטת ר"ח שכתב דהלכה כרב יהודה דאמר שיעשה המחיצה או למטה מהמים כלומר בקרקעית הבו' ובלבד שיגבהו ראשי הקנים של המחיצה על המים טפח או יעש' המחיצה למעלה מהמים וישקעו ראשי הקנים טפח תוך המים כרב יהודה דחייש שלא יהא שום אח' מהם דולה ברשות חבירו ולכן צריך שתהיה המחיצה בענין שימנע הדלי שלא ידלה ברשות חבירו. ולפי דברי אלו הלכה כרב יהודה כמו כן דאמר קורה ד' טפחים מתרת בבור כלומר אם ישים קורה אפי' בפי הבור כלומר תוך הבור אפילו לא תשקע הקורה במים מותרת כי נראה כאלו היה עד למטה אבל פחות מד' אינה חשובה קורה במקום מחיצה וקים להו לרבנן [דאין] דלי מהלך יותר מד' טפחים וכיון שהקורה רחבה ד' טפחים אפילו שהמים מעורבין למטה שאינה שוקעת הקורה ואינה מגעת אליהן לא ילך הדלי ברשות חבירו, ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא בקורה רחבה ד', והא דאמרינן דטפח די בהתר מבוי, משום דקורה משום הכר הוא וכן כתבו בתוספות כמו שכתבתי למעלה בקורה.
<h2>דף פז.</h2>
אמת המים שעוברת בחצר ונכנסת דרך החור שיש בכותל החצר ונכנס' דרך רוח אחרת ויוצאת דרך רוח אחרת אסור לבני החצר לדלות מהמים של האמה עד שיעשה מחיצה סמוך לכותל החצר מבפני' בכניסת (הכותל) [המים] וביציאת המים ואם לא עשה בכניסה וביציא' אינו כלום. וצריך שהמחיצה תשקע במי' טפח כמו שאמרנו [לעיל פ"ו ע"א] בבו' שבין ב' חצרות כדי להפליג בין מים שחוץ מן החצר למים שבחצר ולא די לו באותו כותל החצר שעל (גג) [גב] אמת המים שעוברות המי' תחתיו כי לא נעשית אותה בשביל התר המים ולפיכך צריך מחיצ' אחרת מפני התר המים כמו שכתבתי למעלה בבור. ודוקא שיש בעומק אמת המים י' טפחים ורחב ד' דאז חשובה האמה כרמלית ואסור לטלטל מרשות היחיד לכרמלית עד שיעשו מחיצה כמו שכתבתי, אבל אין לה כשיעור הזה אינו נקרא כרמלית ומותר לדלות ממנה בלא מחיצה אע"פ שחוץ מהחצר יש לה כשיעור הזה מאח' שבתוך החצר אין לה זה השיעור כך פשוט בערובין. אמת המים שעוברת בין הבתים והבתים על שפתה ויש שם חלונות ואסור לדלות ממנה אם יש לה שיעור שרחבה ד' ועמוקה י' שהוא כרמלית, ויש באוגנים שלה אגפים כלומר מקום אח' שבטל לגבי שני הרש[ו]יות מותר להחליף כלו' להוריד הדלי דרך החלון ולהניחו באגפי' ומן האגפים לאמת המים ואחר שידלה יניח הדלי באגפי' ומן האגפים לחלו', ודוקא שהאגפים פחותים משלשה שאז הם בטלים לגבי שני הרשויות כלומר רשות היחיד ואמת המים שהו' כרמלית, אבל אם באגפים שלשה אינו בטל לגבי רשויות אלו. וכתב רש"י כי הא דאמרינן שאינן מקום חשוב אלא אם יש בו ד' טפחים ונקרא מקום פטור פחות מד' ומותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, דוקא לגבי רשות דאוריתא כגון רשות הרבים בטל אצלו עד שיהיה בו ד' אבל לגבי כרמלית אינו בטל אלא עד שלשה ע"כ. והא דאמרינן שאותו מקום פטור שאין בו ד' שמותר לכתף בני רשות הרבים ובני רשות היחיד ובלב' שלא יחליפו כמו שכתבתי בח"ד כלומר שאסור לעבור שום דבר מרשות היחיד לרשות הרבים דרך אותו מקום פטור, דוק' ברשות דאוריתא כגון מרשות היחיד לרשות הרבים אבל ברשויות דרבנן כגון כרמלית באמת המים שאמרנו מותר להחליף כמו שכתבתי וכן כתב רי"ף אבל הראב"ד והרז"ה פסקו כי לעולם אסור להחליף בין ברשויות דאוריתא בין ברשויות דרבנן, וכן נראה דעת התוס' וכן כתב הרא"ש.
<h2>דף פז:</h2>
גזוזטרא שיוצאה מהבנין מנסרים על גבי ראשי הקורות והיא על הנהר או על הים ועושין לה חור מרובע באמצ' ודולין מים דרך החור, אסור לדלות דרך אותו החור מהים העוברת תחתיו בשבת עד שיעשו לגזוזטראות מחיצה י' למעלה סביבו או למטה תחת החור סביב החור תחובות בחור ואמרינן גוד אחית כי מחיצה תלויה מועלת במים. אבל הנסרים שברחב הגזוזט' לא יועילו בשביל מחיצה אפילו יהיה ברחבו י' כי לא נאמר שני דברים כוף כלומר נכוף הנסר דרך מטה ואחר כך גוד אחית.
<h2>דף פח.</h2>
וכמו שמות' לדלות מן הגזוזטרא כך מות' לשפוך המים מלמעלה למטה אף על פי שיצאו המים מיד חוץ מכנגד מחיצה הגזוזטראו' כך פשוט בעירובין.
ושני גזוזטראות זו למעלה מזו ואינן זו כנגד זו ממש אלא מופלגות זו מזו ד' והם משני בעלי בתים ותקנו עליונה ולא תקנו תחתונה שיוכלו לדלות ובני תחתונה משליכין דליים לעליונה ומורדין אותו דרך החור ודולין אותו בימי החול, יאסרו בשבת על בני העליונה ולא יוכלו לדלות בשבת עד שיערבו יחד, ואם תקנו בתחתונה גלו בדעת' שכבר סלקו מהעליונה ומותרין בני עליונה בעליונה.
וביב כלומר סלון החצר המקלח ושופך מי החצר לרשות הרבים אם הביב מכוסה מחוץ לחצר תוך רשות הרבים ד' אמו' שופכים לפיו שבחצר בתוכו מים אף על פי שילכו לרשות הרבים כך פשוט בעירובין ופרש"י הטעם דודאי תוך אותם הד' אמות המכוסות יבלעו המים מסאתים שאדם מסתפק בכל יום. ולפי זה צריך שיהיו הד' אמות מרובעים או שיהיה בהן כדי לרבע ד' על ד' שאל"כ לא יבלעו בהן המים, וכמו כן אם היה הסלון של עץ שאינן נבלעות המים בתוכו אסור, (ומים) [ומיהו] אם הוא מרוצף מותר שנבלעים בו המים. ורשב"ם פירש הטעם משום חשד, כי כיון שאין נראים המים לבני רשות הרבים עד ד' אמות, הרואה לא יהיה סבור שמחצר זה יצאו בשבת, כיון שיציאת המים מרוחק מן החצר. ולפי פירוש זה די ד' אמות באורך אפילו קצרות וסלון של עץ כמו כן מותר כיון שמכוסה ד' אמות.
<h2>דף פח:</h2>
חצר שפחות' מד' אמות אין שופכין לתוכה מים כי בודאי יצאו לרשות הרבים כי אדם מסתפק בכל יום סאתים מים ושיערו חז"ל שבפחות מד' אמו' אינן יכולות לבלוע שם אבל כשיש בו ד' אמות נבלעות בתוכה ואפי' יצא חוץ לא היתה כוונתו לכך ומותר לשפוך שם מים אפילו לכתחלה אבל פחות מד' לא תיימי המים שבתוכו ולפיכך אסור לשפוך מים בתוכה אלא אם כן עשו בתוכה עוקה כלומר חפירה שתחזיק סאתים משפת החפירה ולמטה. וכמו כן יכול לעשות העוק' חוץ מן החצר וילכו שם המים ובלבד שיכסנה, אבל כשהעוקה עשויה בחצר אין צריך לכסותה. ואלו הד' אמות מפרש בגמרא אפי' אריך וקטין ומפרש רש"י שיהיה ארוך ולא מרובע, בכל מקום שיהיה כל כך ארוך ורחב כשירבענו שיהיה שם ארבעה על ארבעה אמות, ולזה הפירוש הסכימו בעלי התו', אבל רבינו האיי ור"ח והראב"ד פירשו אריך וקטין שדי שיהיה אריך חצר ד' אמות אף על פי שלא יהיה רחב ד' אמות. ובימות הגשמים עוקה מחזקת סאתים שופכים בה סאתים וה"ה יותר הרבה ואפילו אין מחזק' אלא סאה שופכים בה אפילו כור או כוריים דבימות הגשמים אין לחוש שום דבר, שא"ת כדי שלא יקלקל חצרו הוא רוצה שיצאו לחוץ, כבר חצרו מלא טיט ומקולקל בימות הגשמים, ואם תאמר שמא יאמרו צנורו מקלח מים בשבת, בימות הגשמים סתם צנורות מקלחים מים. וכן הדין בלא עוקה כיון שהוא בימות הגשמים כאש' אפרש ששופך ושונה ואינו נמנע בימות הגשמים, ור"ל בלא עוקה כי לא הצריכו עוקה אלא בימות החמה שאז צריך עוקה סאתים וישפוך סאתים אבל עוקה סאה לא ישפוך כלל דילמא אתי למיעבד סאתים ואיכא למיגזר שהוא בימות החמה, וכל זה שכתבתי מעוקה סאתים וסאה לפי פירוש התו'. אבל הרמב"ם פי' זה בענין אחר כי נר' מדבריו שצריך ד' אמות מרובעות בחצר, ואריך וקטין צריך עוקה וכתב כי בימות הגשמים אם מחזקת סאתים שופך שם כור או כוריים דעלה קאי אביי דכור (אוסרין) [או כוריים], ואם פחותה מסאתים שופכין לה מלא המים, ובימות החמה מחזקת סאתים ישפוך סאתים, פחותה מסאתים אין שופכים כל עיקר. וסאתים הוא חצי אמה על [חצי] אמה ברום ג' חומשי אמה ע"כ בשבת (פטור) [פט"ו]. ושיעור זה מהסאתים כתבתיו בשיעור מקוה [נ"ה ח"ד]. ופשוט כל זה בעירובין.
ועוד בגמרא בד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו נמנע, פרש"י שחוזר לעוקה כי בימות הגשמים אינו צריך עוקה כמו שכתבתי למעלה לפי דעת התוספות. ור"ת פירש דקאי אההיא דאמרו חכמים במתניתין דאפילו גג או חצר ק' אמה לא ישפוך על פי הביב אבל שופך לגג והם יורדין (לבית) [לביב] וקאמר עלה בגמרא דוקא בימות החמה וכו'. והראב"ד פירש דעל הכל חוזר, בין לעוקה בין לביב כי בימות הגשמים אין לחוש אם משום קלקול חצרו וכוונתו שיצאו לחוץ, כיון שאינו מנוקה חצרו שהו' בימות הגשמים אין לחוש לזה ואין כוונתו שיצאו לחוץ אלא שיבלעו שם ואם משום שמא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים בשבת כבר צנורו' מקלחים בימות הגשמים. ורמב"ם כתב כמו רבינו תם וז"ל ביב ששופכים לו מים והם נזחלין והולכין (אחר) [תחת] הקרקע ויוצאים לרשות הרבים וכן צנור ששופכים על פיו מים והם נזחלין על הכותל והן יוצאים לרשות הרבים אפילו היה אורך הכותל או אורך הדרך שתחת לארץ ק' אמה אסור לשפוך ע"פ [הביב או על פי] הצנור מפני שהמים יוצאים מכחו לרשות הרבים אלא שופך חוץ לביב [והן יורדין לביב]. בד"א בימות החמה אבל בימו' הגשמים שופך ושונה ואינו נמנע שסתם צנורו' מקלחים הן ואדם רוצה שיבלעו המים במקומן. היה שופך ע"פ הביב והמים יוצאים לכרמלית מותר ואפילו בימות החמה שלא גזרו על כחו בכרמלית לפיכך מותר לשפוך על כותל הספינה והן יורדי' לים עד כאן.
<h2>דף פט.</h2>
ועוד פשוט והחצר ואכסדרה מצטרפים לד' אמות שאמרנו בחצר. ב' דיוטאות זו כנגד זו כלומר עליות, והחצר שצריכה עוקה באמצע, אחת עשתה ואחת לא עשתה עוקה, אותה שעשתה עוקה מותרת לשפוך בתוכה והאחרת אסורה. וכל זה כשלא ערבו שמא יבואו להוציא כלי הבית בחצר על שפת העוקה כדי לשפוך המים אבל ערבו כלן מותרים, ולא חיישי' דנפישי מיא כך פשוט בעירובין. וכתבו התוס' ואם לא ערבו יהיו שניה' אסורי' ותרצו דמיירי שאין שופכי' המים ממש לתוך העוקה שבחצר אלא שופכים על הדיוטא והן יורדות לעוקה ועל כן אותה שעשתה עוקה מותרת ואפילו שיהיה כחו מן השפיכה בחצר שאינה מעורבת, לא אסרו חכמים כחו אלא בכרמלית אבל כחו בחצר שאינה מעורבת לא אסרו. וכן פסק רשב"ם דמותר לשפוך מים בחצרו אף על פי שהולכים לרשות אחרת שאינה מעורבת.
<h2>דף צד.</h2>
מבוי שניטלה קורתו או לחייו בשבת אסור שכשם שאסור לשבת הבאה כמו כן אסור לזה השבת פירש ולא אמרינן הכא שבת כיון שהותרה הותרה דהכא ליתנהו למחיצות כך פשוט בערובין.
<h2>דף צט.</h2>
לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד או בהפך אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה דגזרינן שמא יביא כלי המים אצלו אבל מותר לשתות בכרמלית העומד ברשות היחי' או ברשות הרבים כי בכרמלית עצמו היא גזירה וה"ל גזיר' לגזי' שמא יביא אצלו המים כמו שכתבתי כך פשוט בערובין.
<h2>דף צט:</h2>
קולט אדם בכלי מים מן המזחילה כלומר הגגין שלהם היו משתמשי' עליהם והיו כל המים (שבגבים) [שבגגים] נופלין למזחילה שהיא עשויה על הכותל כמדרון כמו קאנא בלעז ופי המזחילה ברשות הרבים והיתה מקלחת המים דרך פיה לרשות הרבים ופי המזחילה סמוכה לגג שלשה טפחים ודינה כגג והרי הוא רשות היחיד, א"כ קולט כלומ' תופס כלי ומקבל מן המים היורדין באויר ושותה או בידו כל זמן שלא יגיע בפי המזחילה אבל לא יצרף הכלי ולא ידיו ולא פיו בפי המזחילה כי דינה כרשות היחיד והוא עומד ברשות הרבים, אבל צנור שהוא ארוך הרבה ואין דינו כגג ומקלח מים לרשות הרבים אפילו לצרף כלי או פיו לצנור מותר ודוקא שאין בו ד' טפחי' אבל אם יש בפי הצנור רחב ד' אפילו היא למטה מי' טפחים מן הקרקע אסור בצרוף שדינו ככרמלית ומוציא מכרמלית לרשות הרבים כך פשוט בערובין.
בור ברשות (היחיד) [הרבים] סמוך לכותל ובכותל יש חלון והחלון ברשות היחיד והבור סמוך לכותל מותר למלאת מן החלון מים מן הבור כי אין רשות הרבים באמצע כי הבור עמוק י' טפחים דינו כרשות היחיד והוא מרשו' היחי' לרשו' היחיד, אבל אם מופלג מן הכותל (בשלשה) [בארבעה] אם יש בפי הבור חוליא שעושין גבוה בפי הבור והיא גבוהה י' מותר למלאת מן החלון שהוא מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטו' אבל אין בחוליא י' אסור דקא מטלטל מרשות היחיד [לרשות היחיד דרך רשות הרבים] כיון שהבור מופלג מן הכותל כך פשוט בערובין.
<h2>דף קד.</h2>
למלאת מן הבור בשבת בגלגל שקורין בערבי אלגזרה שהוא תלוי והולך בו החבל נחלקו בו בערובין עולא סבר דאסור משום השמעת קול ורבא סבר דאינו אסור משום השמעת קול דלא אסרו אלא כעין זמר ומ"מ אסרו לדלות עם גלגל גזיר' שמא ימלא לגנתו ולחורבתו או לשרו' פשתן וכיוצא בו. וכתב רבינו תם כי זה שאסרו משום גזירה שמא ימלא לגנתו ולחורבתו לדברי רבא דוקא בגלגל הגדול שיש סביבו כמה כלים וכשזה מריק זה ממלא ונקרא בלשון חכמים אנטל כעין אנעורא שמשקין מבור הגנין ומשקין הגנות בהן וזה אסור משום גזיר' שהוא דולה בבת א' מים הרבה יחד. ורי"ף כתב כי יש מהגדולים שפסקו כעולא וכן פסק רבינו חננאל ולפי זה הגלגל של הבארות שלנו עם החבל אסור לדלות בו בשבת משום השמעת קול ורי"ף פסק כרבא וכן בתוס' וכן פסק רבינו תם ולפי זה מן הבארות שלנו מותר לדלות לפי פר"ת שאין הגזירה אלא משום שמא ימלא לגנתו זולתי בבור הגדול כעין אנעורא כמו שכתבתי וכן ראיתי לרבותי נוהגין בו התר.
